"אני באה בבוקר עם משקפיים כדי שלא תראה את הדמעות של הלילה .. "
הוא היה חלק בלתי ניפרד מהחיים שלי מאמצע כיתה ח' ועד ל"ג בעומר של י"א ..
היום אני כבר בי"ב קצת יותר בוגרת מפעם , והבנתי שהבחור הזה לא בשבילי , הפך להיות אובבסיבי מידיי ..
מהשנייה שניפרדנו , התנתקנו סופיית !
לא הודעה /שיחה , לא כלום . פשוט זרים .
בכל יום אני רואה אותו , אותו פרצוף , אותם העיניים שמבלבלות אותי כל הזמן , הוא לא השתנה הרבה, אולי קצת התבגר.
כל בוקר אני מקווה להיפגש איתו בטעות בתחנת אוטובוס ושהוא יעלה על האוטובוס שלי , זה קורה אחת ל-.. כי לרוב הוא בא עם האוטו לבית ספר.
תמיד מוקף בי(ז)ידות שלו שבגללן הכל נידפק והתפקשש עוד בהתחלה , זה קטע שעכשיו הן אלו שמחייכות ואני היא זאת שמקנאה ,
בכללי קנאה זה חרא של דבר, רק כאב לב..
הוא נמצא איתי כמעט בכל מקום , באותה הקבצה באנגלית , בשיעור ספוורט הכיתות שלנו יחד , ..
הכיתה שלו צמודה אליי , לפעמים ששיש ממש שקט בכיתה אני יכולה לשמוע את הקול שלו מעבר לקיר של הכיתה השנייה .
אני מתפללת כל השיעור שהוא רק יסתובב ויזרוק מבט , שייתן סימן שאני עוד שם בלב שלו למרות שבכלל בלב שלי אני מקווה שהוא המשיך ,
אבל הפחד הזה שהוא ימשיך ממני קודם הורג אותי !
אף אחת מהחברות שלי לא מבינה מה אני עוברת , אני מחייכת , צוחקת, לא מעלה אותו יותר מיידי בשיחה !
אבל אני מתה לפרווק ולהגייד להןן שכואב ליי , אבל אם אני יגיד מילה על "לחזור לדבר איתו" וכאלוו .. הן יישר יפתחו עליי ויגידו שאני מטומטמת, ושאני שווב חוזרת לאותו התסריט ..
זה משפיע על המהלך יופם שלי , אני הולכת ונהיית חולה מזה , חלשה !
אין לי כוח להתמודד עם הצביעוות של הידידות האלה שלוו שמשחקות אותה ואומרות לי "שלום " בבוקר ובכלל מאחלות שאני אצא מהלב שלו והן ייתפסו את מקומי שוב !
כואב לי וכאב לי לוותר עליו אבל הוא לא הותיר לי ברירה , בבקשה אל ייעצו לי לחזור ולנסות לדבר איתו כי תאמינו לי זה סרט רע שנמשך יותר מידיי ואין מה יותר מידיי לעשות עם זה ! אבל ,
באלי לצצעווק וולהגייד לווו , אניי עדיין אוהבת אותך ! אני שומרת את עצמיי מלהתסכלל עליייך כדי שלא תראה לי בעיניים עד כמה רע לי בלעדייך , אני באה בבווקר עם משקפיים כדי שלא תראה את הדמעוות של הליללה !
אני לא עוצרת אותך לדבר, כיי אני יבזבז לי ולך את הזמןן , הריי במיילא אף אחד לא תומך בקשר שליי ושלך לא החברות שליי, לא המשפחה שלייי !
איזה מן כבוד השארנו בנינוו אחרי כלל המללחמות שהיו לנו ?
אתה חסר ליי ! קשה לי בלי התמיכה שלך :( , בלי החיבוק והנשיקה של תחילת ההפסקה !
אני פוחדת להתחיל את החורף בלעדייך , !
"אני באה בבוקר עם משקפיים כדי שלא תראה את הדמעות של הלילה .. "
הוא היה חלק בלתי ניפרד מהחיים שלי מאמצע כיתה ח' ועד ל"ג בעומר של י"א ..
היום אני כבר בי"ב קצת יותר בוגרת מפעם , והבנתי שהבחור הזה לא בשבילי , הפך להיות אובבסיבי מידיי ..
מהשנייה שניפרדנו , התנתקנו סופיית !
לא הודעה /שיחה , לא כלום . פשוט זרים .
בכל יום אני רואה אותו , אותו פרצוף , אותם העיניים שמבלבלות אותי כל הזמן , הוא לא השתנה הרבה, אולי קצת התבגר.
כל בוקר אני מקווה להיפגש איתו בטעות בתחנת אוטובוס ושהוא יעלה על האוטובוס שלי , זה קורה אחת ל-.. כי לרוב הוא בא עם האוטו לבית ספר.
תמיד מוקף בי(ז)ידות שלו שבגללן הכל נידפק והתפקשש עוד בהתחלה , זה קטע שעכשיו הן אלו שמחייכות ואני היא זאת שמקנאה ,
בכללי קנאה זה חרא של דבר, רק כאב לב..
הוא נמצא איתי כמעט בכל מקום , באותה הקבצה באנגלית , בשיעור ספוורט הכיתות שלנו יחד , ..
הכיתה שלו צמודה אליי , לפעמים ששיש ממש שקט בכיתה אני יכולה לשמוע את הקול שלו מעבר לקיר של הכיתה השנייה .
אני מתפללת כל השיעור שהוא רק יסתובב ויזרוק מבט , שייתן סימן שאני עוד שם בלב שלו למרות שבכלל בלב שלי אני מקווה שהוא המשיך ,
אבל הפחד הזה שהוא ימשיך ממני קודם הורג אותי !
אף אחת מהחברות שלי לא מבינה מה אני עוברת , אני מחייכת , צוחקת, לא מעלה אותו יותר מיידי בשיחה !
אבל אני מתה לפרווק ולהגייד להןן שכואב ליי , אבל אם אני יגיד מילה על "לחזור לדבר איתו" וכאלוו .. הן יישר יפתחו עליי ויגידו שאני מטומטמת, ושאני שווב חוזרת לאותו התסריט ..
זה משפיע על המהלך יופם שלי , אני הולכת ונהיית חולה מזה , חלשה !
אין לי כוח להתמודד עם הצביעוות של הידידות האלה שלוו שמשחקות אותה ואומרות לי "שלום " בבוקר ובכלל מאחלות שאני אצא מהלב שלו והן ייתפסו את מקומי שוב !
כואב לי וכאב לי לוותר עליו אבל הוא לא הותיר לי ברירה , בבקשה אל ייעצו לי לחזור ולנסות לדבר איתו כי תאמינו לי זה סרט רע שנמשך יותר מידיי ואין מה יותר מידיי לעשות עם זה ! אבל ,
באלי לצצעווק וולהגייד לווו , אניי עדיין אוהבת אותך ! אני שומרת את עצמיי מלהתסכלל עליייך כדי שלא תראה לי בעיניים עד כמה רע לי בלעדייך , אני באה בבווקר עם משקפיים כדי שלא תראה את הדמעוות של הליללה !
אני לא עוצרת אותך לדבר, כיי אני יבזבז לי ולך את הזמןן , הריי במיילא אף אחד לא תומך בקשר שליי ושלך לא החברות שליי, לא המשפחה שלייי !
איזה מן כבוד השארנו בנינוו אחרי כלל המללחמות שהיו לנו ?
אתה חסר ליי ! קשה לי בלי התמיכה שלך :( , בלי החיבוק והנשיקה של תחילת ההפסקה !
אני פוחדת להתחיל את החורף בלעדייך , !